מתי הגיעו יהודים לפרו?
פרו, מדינה דרום אמריקאית טיפוסית, עשירה באוצרות טבע רבים ומלאה בתרבויות שונות וייחודיות של אלפי שנים. לרוב עם אהדה כלפי יהודים.
האזכור הראשון שאנו מוצאים במקורות אודות פרו הינו בתקופת בניית בית המקדש הראשון, כאשר המלך שלמה בנה את בית המקדש מוזכר שהוא שלח שליחים למדינות שונות על מנת לקחת חומרים עבור הבניה. לאופיר נשלחה משלחת להביא זהב מאוצרות הטבע לבית המקדש, על פי המסורת אופיר הינה פרו (כיום מוכר כאזור קאחא מארקא) שממנה הגיע רוב הזהב עבור בית המקדש.
התקופה הבאה בה אנו מכירים שהיו בפרו חיים יהודים הינה בסביבות תקופת האינקוויזיציה הספרדית לפני חמש מאות שנה בערך שהרבה יהודים היגרו לפרו בדרכים שונות. זאת הייתה התקופה של גילוי אמריקה ואז התקווה הייתה שכך ניתן לברוח מהשלטונות, בנוסף בתור חיילים או צוות כיבוש היו שולחים אסירים מהכלא על מנת שהנידונים למוות במילא יכפרו כך למדינה שלהם. קולומבוס שלפי הידוע היה יהודי הביא אתו יהודים רבים אנוסים על מנת לכבוש ולגור בפרו. התקופה קודם כיבוש רוב דרום ומרכז אמריקה על ידי הספרדים הייתה גן עדן ליהודי הסביבה, הספרדים היו עסוקים בכיבוש ולא התחילו בינתיים לנסות להחיל את דעתם על האנשים בערים השונות כמו שעשו בספרד. לאחר הכיבוש הספרדי יהודי האזור היו צריכים מעתה לקיים אורך חיים יהודי בסתר מאחר ואז הוקמה האינקוויזיציה בדרום אמריקה בשלושה מוקדים שונים לימה פרו, קרטחנה קולומביה ומקסיקו סיטי והחלו רדיפות אחר כל מי שבעל אמונה אחרת, ולכן ניתן לראות היום שהעם הפרואני ברובו לא מכיר בכלל את העבודה זרה של האינקה אלא רק מכיר ומאמין בעבודה זרה הנוצרית ששולטת על המדינה.
ידוע על שבת אחת מפורסמת שבה נתפסו 80 יהודים, היה יהודי מאוד עשיר בעל השפעה רחבה ומעמד גבוה בשלטון בפרו עם ריבוי שטחים בבעלותו, הם התפללו תפילת קבלת שבת במרתף ביתו במרכז לימה שם היה לו בית כנסת סודי הם נתפסו ונלקחו דרך מחילה לכנסיה השכנה זה היה מאורע מאוד מביך לשלטונות מאחר והם ברובם היו אנשים חשובים ובעלי השפעה בממשלה, בחלוף השנים, כיום, במבנה ההוא ישנה תחנת משטרה וניתן לראות אותו במרכז העיר, עד היום בכנסיה ליד במרתף ישנם שקים של עצמות היהודים הנרצחים באותו אירוע. בתקופה הקשה ההיא היהודים עברו זוועות ועינויים שהסתיימו לבסוף ברצח בד’’כ בשריפה או בתלי’ה. היהודים שהודו על יהדותם נידונו למוות ונקברו בבית חיים שהיה ממוקם באזור קאיאו (כיום זה לא קיים, מאחר וכעבור שנים רבות היה צונאמי גדול והכל נסחף בים), מי שלא הודה גם נידון למוות אבל גופתו נשלחה לכנסיה במרכז לימא ושם לדאבוננו עצמות היהודים נמצאים עד היום. המקום בו נמצא כיום ארמון הנשיא בפלאזה דה ארמס היה מקום שריפת היהודים הנידונים והיו מוליכים לשם דרך רחוב שנקרא רחוב היהודים – calle de los judíos – הקיים עוד.
בניין הקונגרס היה אחד מבנייני האינקוויזיציה שחלש על כל השטחים שנכבשו על ידי ספרד הנוצרית. וללימא שהייתה בירת האזור הובאו הרבה מנידוני הכפירה. כיום עוד קיים מוזיאון האינקוויזיציה לא הרחק מארמון הנשיא אך רוב הזמן סגור מאחר ואין להם עניין שנושא זה יהיה מדי מפורסם כמובן נשמטים ממנו פרטים עיקריים בהוראת הדיקטטורה של העבודה הזרה הנוצרית ובפועל להשמיט את זה זכר משואת מלחמת הנצרות בתקופה ההיא.
כיום ישנם הרבה פרואנים צאצאים של אנוסים ונרצחים אלו שנושאים שמות משפחה ספרדיים שאז היו מקובלים בין היהודים וטוענים להיותם בני יהודים או בני ספרדים, אך בפועל אין להם שום קשר ליהדות כבר מאות שנים והם מתאכזבים כשהם מנסים להיכנס לקהילות היהודיות על מנת שיהיו להם חיים יותר טובים ולא מקבלים אותם. כשמספרים להם שלהיות יהודי זה רק אם אמא שלך יהודיה הם ממש מתרגזים.
מתקופת הגעת היהודים לפרו בזמן קולומבוס היו יהודים רוב השנים במדינה באזוריה השונים עד עצם היום הזה.
למשל היו שנים שבהם היית קהילה מאוד גדולה בקוסקו עם שיא של עשר מניינים קבועים בכל יום עם קהילה יהודית מאוד גדולה, וכמו תמיד העבודה זרה חיפשה דרך להיתפס בקדושה, באחת הכנסיות בעיר הם מחזיקים ספר תורה מהתקופה ההיא. וכן הלאה בריבוי מקומות.
התקופה השלישית והנוכחית של יהדות בפרו מתחילה באזור שנות ה ה'ת"ק (1800 למניינם) עם ריבוי יהודים שהגיעו לחפש מקור פרנסה, חלקם הגיעו ממרוקו לתוצרת גומי בג'ונגלים ובכללם באיקיטוס והסביבה (קיים שם עד היום בית חיים יהודי, בחלקה צמודה לבית הקברות העממי), חלקם הגיעו מגרמניה וכן מטורקיה וכן הלאה לחפש מקור פרנסה ובמרוץ השנים הביאו חלק ממשפחתם או בנות זוג יהודיות על מנת להנשא, בהמשך חלקם או צאצאיהם היגרו למדינות אחרות או שעלו לארץ ישראל או שחלקם לצערנו התבוללו כליל (פעמים רבות זה נבע מתוך בלבול מאחר שגרו במקומות נידחים לפעמים יהודי יחידי בכפר רחוק ולא היו שם במקומם אפשרויות לבני זוג יהודים ולא רצו לעזוב את מקומם לחפש מקום עם יהודים) וחלקם צאצאיהם עוד חיים בקהילה בלימא וחושבים שהם יהודים כשרים אבל הם מעולם לא עברו גיור ולא קיבלו על עצמם עול תורה ומצוות במיוחד מחוסר ידע והטעיה, או לחילופין עברו גיור שלא כהלכה.
בתקופת השואה נהרו לפרו מאות יהודים, חלקם נשארו וחלקם המשיכו הלאה למדינות אחרות. בתקופה ההיא וקודם לה היו קהילות יהודיות בערים הבאות, לימה, קוסקו, ארקיפה, איקה, טרוחיו, איקיטוס, הואנקיו וכן בעוד מספר מקומות ובכללם באזור הפיתוח אבל שם חיו יהודים בודדים בשונה מהערים שהזכרנו שהיו ריכוזים גדולים. באזור שנות ה'תש"י-כ' עברו רוב היהודים ללימא וכיום רק שם ישנה קהילה יהודית קבועה.
בשנות השיא של התקופה ההיא בו זמנית היו בלימא שישה בתי כנסת שפעלו, הם, כנסת ישראל (מאלבאס), הגרמני (1870), אוניון ישראליתה (בשדרת ברזיל, [קודם לכן היה ממוקם בשני מקומות שונים]) הבית הכנסת הגדול מביניהם, הספרדי (באטריז), שרון. בנוסף פעל בית ספר של הקהילה 'לאון פינלו'. שני בתי אבות, ביקור חולים (בורחה), אפילנטיס. מועדון 'הבריקה'. ועוד. אך מטבע הדברים שלא היה חינוך יהודי דתי אז ההתבוללות גברה והקהילה דעכה מאוד.
בשנת ה'תשמ"ז הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח שלח את השלוחים הראשונים לפרו, הרב שניאור זלמן (אורי) והרבנית שטערנא שרה בלומענפעלד, לפעול עם הקהילה (עם השנים גם התפתח לפעילות עם התיירים שהחלו לבוא למדינה) ובהמשך פתחו בית חבד נוסף בקוסקו עבור התיירים הרבים שמבלים שם, וכן פועלים ברוב הנקודות שבהם יש תיירים ישראלים.
מטרת שליחות חב"ד היא להכין את העולם לקבלת פני משיח צדקנו – הרבי שליט"א מליובאוויטש
כיום בית חב"ד הוא מגדל אור של היהדות בפרו והסביבה ומהווה מודל לאורך חיים יהודי.
בבית חב"ד פועלים, בית כנסת, מרכז שיעורים בשלל הנושאים והסוגים לגברים ולנשים, ארבעה מטבחים, שתי מסעדות, שלשה מקוואות, שחיטה מהודרת, מתן כשרות, חלב ישראל, גן ילדים קייטנה ועוד..
מוזמנים לבקר בבית חב"ד, מוזמנים לכתוב לנו לפרטים נוספים צרו קשר
